: ספר סימן שיט

הקודם הבא

עוד להנ"ל

הנהגות לבן תורה בשנה הראשונה

ועל דבר אשר שאל עוד להסביר לו מה שמלמדין עוד לחתנים דברי רבינו בעה"ט עה"ת (פ` תצא) עה"פ ושמח את אשתו שפי` ושמח מנין של ושמ"ח חייב בתשמיש המטה בשנה שהן כל ימות השנה חוץ מיוה"כ. ומזה רוצים ללמוד דברים של מה בכך שיש מצוה בשנה ראשונה בכל יום לתשמיש ע"כ.

ובאמת כי דברי רבינו בעה"ט כבר הקשו עליו במקום אחר, והאמנם פשוט דח"ו אין הפשט כמו שרבים טועים בו, ועתה אשאל אם נאמר כפשוטו א"כ בתשעה באב נמי חייבין ח"ו בתשמיש שהרי לא הוציא רק יוה"כ, ובשעת נדתה נמי שהרי אין לך אשה שאין לה וסת, ואם אין לה עכ"פ חייבת לשמור על עונה בינונית משלשים לשלשים, לבד מימים שע"פ קבלה אסור לשמש כגון שבועות ור"ה אם לא לטובלת, וגם בזה יש עקולין ופשורין. וא"כ האיך כתב מנין של ושמ"ח חייב בתשמיש.

ברם הרי רבינו הוא בעל הטורים והוא כתב הטורים דרך פסק ובעה"ט עה"ת דרך רמזים ודרוש, ועתה נחזה מה דעתו בטור ששם כתב הלכה למעשה. הנה בסי` ר"מ וז"ל, ואם הי` נשוי לא יהא רגיל ביותר עם אשתו כדאמרינן שלא יהו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים, ולאו דוקא ת"ח אלא ה"ה נמי כל אדם, ונקט ת"ח שהפרישות מצויה בהם, אלא בעונה האמורה בתורה. הטיילין שפרנסתן מצויה להם ואין פורעין מס עונתן בכל יום, הפועלים שעושין מלאכה בעיר אחרת ולנין בכל לילה בבתיהם פעם אחת בשבוע, ואם עושים מלאכה בעירם פעמיים בשבוע, והגמלים אחת לשלשים יום, והספנים אחת לששה חדשים, ועונת ת"ח מליל שבת לליל שבת. וכל אדם צריך לפקוד את אשתו בליל טבילתה ובשעה שיוצא לדרך. ואף שהוא מצוי אצלה לא יכוין להנאתו אלא כאדם שפורע חובו שהוא חייב בעונתה ולקיים מצות בוראו ושיהיו לו בנים עוסקים בתורה ומקיימי מצות בישראל וכו` ע"ש. ועיין ש"ע או"ח שם.

ומבואר מדברי רבינו הגדול הטור ז"ל מה שס"ל להלכה, דמי שהי` נשוי דינו היאך יתנהג עם אשתו ולא יהא רגיל ביותר עם אשתו כדאמרינן שלא יהו ת"ח מצויים אצל נשותיהם כתרנגולים, ולאו דוקא ת"ח. וא"כ כ"ש החתנים שהם בני ישיבות ובני תורה נקראים שהם בכלל הזה שלא יהיו רגילים אצל נשותיהם כתרנגולים, אלא כל אחד לפי מדרגתו ועונה האמורה להם בתורה, וזה פשוט וברור. ואין חילוק בזה בין שנה ראשונה לכל ימי חייו. והרמב"ם (פי"ד מהל` אישות) עונה האמורה בתורה וכו` ת"ח עונתן פעם אחת בשבת מפני שת"ת מתיש כחן, ודרך ת"ח לשמש מטתן מלילי שבת ללילי שבת. ובפט"ו ה"א כתב, האשה שהרשת את בעלה אחר הנישואין שימנע עונתה הרי זה מותר, במה דברים אמורים כשהיו לו בנים שכבר קיים פ"ו, אבל אם לא קיים חייב לבעול בכל עונה עד שיהיו לו בנים מפני שהוא מ"ע של תורה שנא` פרו ורבו, ע"כ. ועיין ה"ה (שם), ופירושה שיבעול בכל עונה כמ"ש רבינו, ודבר נכון הוא דודאי יש לה זמנים ידועים, ע"כ. הנה מבואר מדברי הטור והרמב"ם ז"ל דעונת האשה ידוע וזמנם ידועים יש להם ואין להוסיף ולא לגרוע עליהם בסתם. ועיין ספר בעלי הנפש להראב"ד ז"ל מה שהאריך בשער הקדושה. ולכן אפילו היו דברי הבעה"ט כפי טעותם נמי, הרי קיי"ל דכל שפוסק סותר דבריו אזלינן בתר דוכתיה שפסק הלכה למעשה, וא"כ פשוט כיון דבש"ע דפסק הלכה למעשה הוא עיקר, ומש"כ בבעה"ט בטל לגבי העיקר שפסק בש"ע. וא"כ פשוט דמה שאמר בטור הוא להלכה, ולא חלקו לא הרמב"ם ולא הטור ולא שום פוסקים בין שנה ראשונה לשאר שנים אלא בין יש לו בנים או אין לו בנים, וגם בזה לפי הזמן הידוע וכנ"ל.

אלא דלעצם הבעה"ט לא נגע ולא פגע והאמת יורה דרכו, דמ"ש רבינו הטור בבעה"ט וחשב מנין ושמ"ח ופי` שמנין של ושמ"ח חייב בתשמיש המטה, פשוט דהכוונה דשנ"ד ימים יש בתורה לבד מיוה"כ שמותרין מה"ת בתשמיש המטה, ולכן מנין ושמ"ח חייב בתשמיש המטה. ומיהו לקיים המצוה כל אחד ואחד לפי העונה, ואפילו נשא כמה נשים נמי אין לו להוסיף, וכמ"ש הרמב"ם נשא ד` נשים כל אחת פעם אחת בחודש ולמדה תורה דרך ארץ שלא יקח יותר, או שהתורה רמזה להטיילים שהם פרנסתם מצויה ואינן משלמין מס ועונתה בכל יום וכנ"ל. אבל לת"ח או בן תורה ח"ו מלהזכיר אפילו ואין להאריך בזה יותר.